פסק-דין בתיק ת"א 559-06-10

הרקע לתביעה:

1.         עניינה של התביעה שלפניי בעסקת מכר דירה הנמצאת ברחוב ברוק 14, ראשון לציון (להלן: "הדירה"). ביום 6.11.86 נחתם הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") בין התובעים לנתבעים 3-4 (להלן: "משפחת רחמים"). במסגרת הסכם המכר מכרה משפחת רחמים את זכויותיהם בדירה לתובעים.    

2.         בעת החתימה על הסכם המכר, היה הבניין (להלן: "הבניין"), בו קיימת הדירה, בהליך כינוס נכסים. הליך זה היה כרוך בהליכי פירוק אליהם נקלעה החברה הקבלנית "חיים שכטר חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: " שכטר"). נתבע 1 (להלן: "עו"ד יניב") ייצג את שני הצדדים בעסקת המכר ושימש יחד עם נתבע 2 (להלן: "עו"ד בן הרוא"ה") ככונס נכסים של הבניין.

3.         בהתאם להסכם המכר התחייבה משפחת רחמים לרשום את הזכויות בדירה על שם התובעים עד ליום 31.12.89. חרף האמור, ועל אף שהתובעים שילמו את מלוא התמורה בגין מכירת הדירה, לא נרשמו הזכויות בדירה על שמם עד היום. מכאן התביעה דנן בה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין נזק בלתי ממוני בסך 100,000 ש"ח וכן עתרו למתן צו שיחייב את הנתבעים לרשום את הזכויות בדירה על שמם.

עיקר טענות התובעים:

4          בהתאם להסכם המכר, התחייבה משפחת רחמים "לגרום" להעברת הדירה ורישומה על שם התובעים לא יאוחר מיום 31.12.89. עוד התחייבה משפחת רחמים לשלם את כל ההוצאות הנוספות שיחולו על הדירה בגין חוב לקופת הכינוס.

5.         במועד החתימה על הסכם המכר עשתה משפחת רחמים שטר לביטחון על סך 2,000 דולר. עו"ד יניב הסביר לתובעים ששטר חוב זה נועד להבטיח תשלום חובות לקופת הכינוס או חובות הקשורים לרישום הזכויות בדירה. לאחר חתימת הסכם המכר שולמה התמורה בגין הדירה והתובעים עברו להתגורר בה.

6.         בשנים 2002 ו- 2008 נשלחו אל התובעים שני מכתבים מאת עו"ד רונן גדות, מפרק שכטר. בהתאם למכתבים אלה על הדירה רובצים שני חובות: האחד על סך 351 דולר - חוב לקופת הפירוק. השני על סך 15,000 ש"ח בגין שכ"ט רישום הבית כבית משותף. תשלום חובות אלה היווה תנאי להעברת הזכויות בדירה על שם התובעים.

7.         חובות אלה נוצרו עוד בשנים 1982 ו- 1985. עו"ד יניב ועו"ד בן הרוא"ה התרשלו בתפקידם כשלא עדכנו את התובעים בדבר קיומם של חובות אלה ואף לא הבטיחו את פירעונם על ידי משפחת רחמים, בטרם העברת מלוא התמורה בגין רכישת הדירה.

 עוד התרשלו עו"ד יניב ועו"ד בן הרוא"ה כשלא הסבירו לתובעים על אפשרותם לפרוע את שטר החוב שהפקידה משפחת רחמים לצורך תשלום חובות אלה.

8.         מטעמים אלה, עתרו התובעים לחייב את עו"ד יניב ועו"ד בן הרוא"ה לפצותם בגין נזק בלתי ממוני בסך 100,000 ש"ח ולחייבם להעביר את הזכויות בדירה על שם התובעים.

9.         אשר לתביעה כנגד משפחת רחמים, הרי שאלה הוכרזו "פושטי רגל" במהלך שנת 2009, ומכאן שהתביעה כנגדם נמחקה.

עיקר טענות עו"ד יניב:

10.        כנגד מסירת התשלום האחרון, הועברה לידי התובעים החזקה בדירה, בהתאם להסכם המכר. במועד מסירת החזקה, לא היה ידוע על קיומו של חוב הרובץ עליה. כך לא ידע עו"ד יניב על קיומו של חוב על סך 351 דולר לקופת הפירוק. אולם מדובר בטעות שנעשתה, ככל הנראה בשל עריכת הסכם המכר על ידי עו"ד שכיר ממשרדו של עו"ד יניב.

11.        עו"ד יניב לא ידע על קיומו של חוב בגין שכר טרחה של עו"ד צבי בן דב. לא מדובר בחוב ישיר הרובץ על זכויות משפחת רחמים בדירה. חוב זה אף אינו רשום בפנקס המתנהל על פי דין. זאת ועוד, בהסכם המכר הצהירה משפחת רחמים כי על הדירה "לא רובץ כל חוב ו/או עיקול או שיעבוד או זכויות צד שלישי או משכנתא למעט יתרת המשכנתא והחוב לקופת כינוס הנכסים". מטעמים אלה, אף לא היה על עו"ד יניב לדעת על קיומו של החוב.

12.        שטר החוב שנעשה על ידי משפחת רחמים במועד החתימה על הסכם המכר נועד להבטיח תשלומים עתידיים מקסימאליים לקופת הכינוס בלבד. תשלומים אלה לא נדרשו בפועל. בכל אופן, התובעים נמנעו מלקבל לידיהם את שטר החוב.

13.        עו"ד בן הרוא"ה לא היה צד להסכם המכר. שמו נרשם בסעיף 15 להסכם המכר כמי שיחד עם עו"ד יניב, מתוקף היותם כונסי נכסים לבנין, יחזיק בנאמנות בשטר החוב. אין זה תפקידם של כונסי הנכסים לגבות חובות שאינם נוגעים לקופת הכינוס. כך גם אין זה תפקידם של כונסי הנכסים לפעול לרישום הזכויות בדירה על שם התובעים.

עיקר טענות עו"ד בן - הרוא"ה:

14.        תפקידו של עו"ד בן הרוא"ה ככונס נכסים בשנת 1982 היה לסיים את בניית הבניין ברחוב ברוק בעיר ראשון לציון ותו לא. לאחר סיום הבניה לא היה לעו"ד בן הרוא"ה כל קשר לבעלי הדירות או רישום זכויותיהם בטאבו.